לפרטים נוספים חייגו
052-2228917



ברכת סוף שנה ייחודית של גננת

 

הורים יקרים ואהובים,

 

זה לא משנה כמה וותק יש לי במזוודה,

כל שנה מסיבת הסיום – מרגשת אותי באותה מידה...

אז לפני שאדבר על ילדי הגן האהובים שלי ועליכם

תרשו לי להקדים ולומר כמה מילים חשובות, ברשותכם...

 

לאחרונה נורים חיצים בפוסטים נוקבים בלשון מחודדת

כנגד מסיבות הסיום הנערכות ברוח ירושלים המאוחדת.

הורים זועמים מתקשים להבין איך שר חינוך אחד מעז,

והם, המלומדים ויודעי הדבר, רואים בזה "שעטנז"...

הרי למה להכניס לתוך הקיץ והשמש עוד "תשדירי חסות"

בדמות ערך לאומני כמו פטריוטיזם? (סליחה על הגסות...)

למה לערבב במסיבות הסיום ענייני קדושה מתוסבכים?

ומה לילדים רכים ולנושאי דת וסכסוכים?

הרי אפשר לחגוג מסיבות סיום קלילות לילדי הגן

ולשיר "הוי תל אביב טודו בום" במקום "הנני כאן".

אז לכל המלעיזים למיניהם, המבקרים והציניקנים

אני לא מתקפלת ולא נבהלת. תקראו לי אחרונת המוהיקנים.

תקראו לי "גננת של פעם", תחשבו שאני מרובעת בראש.

אבל אצלי בגן מדברים על הכל גם עם ילדים בני שלוש...

אני משוחחת איתם בגובה העיניים ובדרך המתאימה

על מאורעות היסטוריים חשובים, על שואה ועל תקומה.

לא מתביישת להסביר עובדות על זרע וביצית,

ובטח לא על הרצל ועל התקופה החלוצית.

בעיניי המתנגדים היוצאים לתקשורת טומנים ראש בחול.

הילדים שלנו צמאים לידע ולא מפסיקים לשאול.

כל מה שאני עושה הוא להרוות באהבה את צמאונם.

משתדלת לעשות את שלי עבורם ולהטביע בהם חותם.

שלא תבינו לא נכון – אני לא מצטדקת ולא מתייפייפת,

אני פשוט שופכת את אשר על ליבי - ומשתפת.

כדי שפעם אחת גם אנשי החינוך יביעו איזה הגיג.

הרי הבמה שייכת לכולנו – וגם לנו מותר להציג...

אבל בכל מקום יש הורים שיודעים יותר מגננת "בורה"

מה טוב בשביל הילדים שלהם על פי משנתם הסדורה.

להבנתי - ילד חייב לדעת מאין הוא בא ולאן הוא הולך,

ויש לנו חובה להאכיל אותו לא רק במה שנעים לו לחיך.

אומרים לי: "עזבי, נושא ירושלים לא מדבר אליהם"

תני להם בסוף השנה לחוות משהו קליל וזורם...

אז יש לי בקשה לכל הורה, ואולי היא קצת "כבדה":

תנו לילדים יותר קרדיט, כי ה"כיף" שלהם הוא לשאוב מידע.

מה שהם יאהבו - זה מה שאתם תגרמו להם לאהוב,

והתפקיד שלנו בעולם הזה הוא לתווך להם בין רע לטוב.

כשנספר להם בהתלהבות על פרופ' הופקינס הם יגמעו בשקיקה,

כשנספר להם בהתלהבות על יוסף ואחיו – הם יגלו הקשבה ארוכה.

ירושלים היא חלק מעברם וחלק מעתידם (אני מקווה...)

וחבל שידעו על שחרור העיר רק בשיעורי מורשת קרב בצבא.

ממתי "כיף" זה רק ארטיקים, ים, גלישה ומתנפחים?

כיף להם הרבה יותר ממה שנדמה לכם לספוג ערכים...

כדי שהפרח שלכם יפרח – הוא חייב לגמוע כל הזמן

חוץ מזה – די לראות את ירושלים כערך נפיץ ומסוכן.

כי עם כל הכבוד לפוסטים ולכל הערה חכמה ומלומדת,

סילחו לי – אבל בעיניי אין שום פסול בזיקה למולדת.

תנו לי לשיר להם בשקט את "ירושלים של זהב"

בלי להפוך את הנושא הזה לפולמוס או זירת קרב.

אם ירושלים לא מאחדת אותנו – זה אומר עלינו כחברה הכל.

ירושלים היא שורש הישראליות – בלי קשר לימין או שמאל.

מימים ימימה ניצב החתן ליד הכלה ביום חופתו,

ומצהיר שתדבק לשונו לחיכו אם לא יעלה את ירושלים על ראש שמחתו.

הוא מערבב עצב בשמחה - ושובר כוס לזכר חורבן ירושלים.

לא שמעתי על  קריאות לביטול המנהג הזה (בינתיים...)

ירושלים היא סמל של זהות ליהדות, לנצרות ולאיסלם,

בגן שלנו מדברים גם על זה כחלק מכבוד האדם.

בגן שלנו כל הילדים בלי יוצא מן הכלל כבר יודעים

שעירו של דוד המלך מקודשת לא רק ליהודים.

אצלנו לומדים על כל הלאומים שחיים כאן בישראל,

והפעם יש לנו הזדמנות נדירה של פעם ביובל.

הפעם לרגל חמישים שנות איחודה של עיר הבירה

חשוב לי לקשר את חגיגת הסיום – עם זיקה למאורע.

מותר לכם לערער על העניין, לפקפק או להסס,

אבל הזדמנות כזאת לצקת תוכן - בחיים לא אפספס.

אז במלאת יובל לאיחוד ירושלים בירתנו

אני וילדי "גן אלה" מעלים את ירושלים על ראש שמחתנו.

מי שרוצה להתלונן – שיכניס פתק לתיבת תלונות

או אולי עדיף לכותל- שם יש סיכוי שכל התפילות נענות...

 

(המשך הברכה נמצא בארכיון "ברכה לכל אירוע – עידית גילאור") 

 

 © כל הזכויות שמורות לעידית גילאור אבולעפיה

אין להעתיק, לצלם, לשכפל, להפיץ או לעשות שימוש בטקסט זה לשום מטרה שהיא 

ללא הסכמה מפורשת של המחברת

        

                                                    

אני מציעה לכם לצפות ביתר הברכות לדוגמה מהאתר שלי.

אם אהבתם את סגנון הכתיבה, ואם אתם חולמים באמת על דרשה ייחודית ומקורית בחריזה איכותית, זורמת  ולא מאולצת - אני כאן לשירותכם. 

 

להתראות רק בשמחות,

עידית

טואול - בניית אתרים באינטרנט